לזכרו של מנחם ז"ל

את מנחם הכרתי מאז שנולד שכן אני ואמו בנות דוד והמשפחות גרו בשכנות במושב.

הקשר היותר משמעותי ביננו החל לפני כחמש שנים כשמנחם הגיע לטיפולים לירושלים בבית החולים הדסה.

מנחם שהה בביתנו עם הוריו לקראת הטיפול , הצענו את ביתנו לארחו על מנת שיוקל עליו בנסיעות שבין הטיפולים.

מתוך ביישנות ומידת הנימוס שהיתה טבועה בו, הוא סרב בעדינות,אך הגענו ל"פשרה שינסה ואחר כך יחליט".

ההחלטה היתה קלה עשינו כל מאמץ להנעים את שהותו ובעיקר אחרי שטעם את מרק הקובה… וידע שבמקפיא שלנו יש מלאי גדול של קרטיבים שכולם…שלו.

בנושא הקובה,אני מודה ! נאלצתי לשקר… וזה הזמן להתנצל בפני מתי

שכן מעולם לא הגבלתי אותו…תמיד הוספתי עוד ועוד בלי ידיעתו ודאגתו של מתי .

למנחם היה טעם טוב ,וגם בתקופה הקשה כשיהודה אישי הגיע עם תפוחי העץ הגדולים שהוא כל כך אהב, הוא לא התבייש ובקול רם הכריז "אני רוצה רק כאלה"..ובכל ביקור שאל אם הבאנו עוד תפוחים

אי אפשר היה שלא להתחבר אליו לאהוב ולחבב אותו.

תמיד עם חיוך נסוך על הפנים ועם חוש הומור מפותח מאוד.תמיד עם השאלה אם לא קשה לנו לבוא ועם הדאגה להוריו-או כפי שנהג להתבטא "הצרות שאני עושה להם"…

צר לנו על פרידה כה מוקדמת ממנחם וכואבת מאין כמוה.

ניזכור ונוקיר אותך עדי עד

תהילה ויהודה רחמים

תהילה ויהודה רחמים

ירושלים