מנחם יקירי ואהובי,

מנחם יקירי ואהובי,

היום (יום העצמאות) התבשרתי בבשורה הנוראה על מותך והזדעזעתי עד עמקי נשמתי.

ידעתי על המחלה ועל אתגרים ומשום היה לי ברור שאתה תצא מזה ועוד מחוזק.

מנחם, הרגשתי אליך כחבר קרוב וכאיש שתמיד אוכל לגשת אליו לשאול, לבקש, להתייעץ… ותמיד קיבלת אותי במאור פנים, בסבלנות ובנדיבות אין קץ.

כשהגענו לשדה אילן מהר מאוד דאגת שנבוא לבקר אותך ואת רויטל והילדים, נתת לנו תחושה של בית.

היתה בינינו היכרות מוקדמת מביה"ס וממשחקי הכדורסל המשותפים בקיבוץ לביא.

תמיד הערצתי אותך על השמחה, על ה"כח הרב" ועל המשך הדרך של קודמיך יחד עם עמדותיך הברורות.

היו לנו שיחות ארוכות, וגם אם לעיתים לא היתה בינינו הסכמה, תמיד זה היה ברוח טובה ובכבוד והערכה הדדיים.

יש לי הרבה מה לכתוב לך ואני עוד אעשה זאת בעז"ה בהמשך.

מאז שנודע לי לפני כמה שעות על מותך אני כואב ודואב, בוכה ומתגעגע…

למרות שלא נפגשנו הרבה מאז שעזבתי את שדה אילן ולא שמרנו על קשר רציף הרגשתי מאוד קרוב אליך והיית לי איש יקר ואהוב.

התעדכנתי מפעם לפעם ונורא עצוב לי מאז הידיעה הנוראית היום.

תנוח שם למעלה ותשמור עלינו.

מתגעגע המון.

נחשון